ריין נ' הומטקס ר.ע.ש.נ. בע"מ

 השופטת חני אופק גנדלר: 

• לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (הנשיאה (כתוארה אז) דיתה פרוז'ינין ונציגי הציבור מר משה ראובני וגב' תמר סליימן; סע"ש 41777-01-13) (להלן: פסק הדין), אשר קיבל באופן חלקי את תביעתו של מר ינאי ריין (להלן: העובד) ופסק לזכותו תשלומים עבור פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, פיצויים בגין אי עריכת שימוע, גמול שעות נוספות בגין עבודה בימי שישי, הפקדות פנסיוניות, פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד ופיצוי בגין העסקה שלא כדין, בסך כולל של כ- 66,000 ₪. כן פסק לזכותו הפרשי הצמדה וריבית בגין תשלום פיצויי פיטורים באיחור. לצד זאת, נדחתה עיקר תביעתו, אשר הועמדה על סך של כ- 260,000 ₪, לעניין תשלום גמול שעות נוספות עבור עבודה בשעות נוספות בימות השבוע, פיצוי בגין הנפקת תלושי שכר שלא כדין, והלנת פיצויי פיטורים. העובד מערער בערעור שלפנינו כנגד רכיבי התביעה שנדחו (ע"ע 52804-12-15).

   

• למען שלמות התמונה נציין כי הומטקס ר.ע.ש.נ. בע"מ (להלן: החברה) ערערה אף היא על פסק הדין (ע"ע 47884-12-15), אולם ערעורה לא נדון. נציין כי ב"כ החברה הודיע ביום 26.10.17 כי ניתן צו כינוס נכסים כנגד החברה, ולאור החלטת רשמת בית הדין מיום 25.12.17 עוכבו ההליכים בשני הערעורים. בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 31.1.18 קבל את בקשת העובד להתיר את המשך ההליכים בערעור מטעמו שכן "קיימת חשיבות בהכרעת בית הדין הארצי לעבודה לצורך קידום עניינו של המבקש ובנסיבות העניין נכון שהדבר יעשה במסגרת הכרעה על ידי בית הדין. אין באמור כדי להטיל חיוב על קופת בעלי התפקיד מבחינת נשיאת בהוצאות בירור ההליך". יחד עם זאת, בקשה דומה לא הוגשה מטעם החברה וממילא לא ניתן היתר לחדש הליכים בערעורה. משכך, פסק דין זה יתייחס אך ורק לערעורו של העובד.

   

  רקע עובדתי

   

• העובד הועסק כמחסנאי ונהג בחברה מיום 5.1.11 ועד ליום 14.5.12, עת קיבל מכתב פיטורים. יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו בתום תקופת ההודעה המוקדמת ביום 14.6.12. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר לעילת סיום יחסי ההעסקה. לטענת העובד, פוטר שלא כדין ורק בשל פניית בא כוחו לבעלי החברה בדרישה לקבל תלושי שכר ודו"חות נוכחות לבירור זכויותיו. לטענת החברה, פוטר כדין וזאת בשל תפקוד לקוי.

   

• בחודשיים הראשונים לעבודתו הועסק העובד כעובד שעתי בשכר של 21 ₪ לשעה, לאחר חודשיים החל להיות מועסק במשכורת חודשית ששיעורה 5,500 ₪ לחודש, ולאחר חודש 11/2011 הועלה שכרו ל- 7,000 ₪ נטו. שעות עבודתו של העובד תועדו בדו"ח נוכחות.

   

• העובד הגיש תביעה כנגד החברה בפני בית הדין האזורי, בעילות ממשפט העבודה (גמול עבודה בשעות נוספות, הפרשות לפנסיה, פיצוי לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר, התשי"א-1951 (להלן: חוק הגנת השכר), הלנת פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין העסקה בניגוד לחוק שעות עבודה ומנוחה, ופיצוי בגין הפרת חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002) בסך כולל של 261,115 ₪.